לפסק הדין בעניין עו"ד רסלר ואח' נ' כנסת ישראל ואח'
בפעם השמינית שבג"ץ דן בסוגיית חוק טל, קיבל בדעת רוב את העתירות לביטול החוק וקבע- תשע שנים מיום חיקוקו הוכיחו כי לא הביא לגידול משמעותי בכמות תלמידי הישיבה המתגייסים. נקבע: החוק פוגע בזכות לשוויון, אינו מידתי ואינו חוקתי.
"הסדר דחיית השירות של תלמידי ישיבה ש'תורתם אומנותם' מצוי במרכז הדיון הציבורי בישראל מראשית ימיה של המדינה", כך פתחה הנשיאה בייניש את פסק דינה, שבסופו קיבלה את העתירות שהוגשו לביטול חוק טל זו הפעם השמינית, בקובעה כי עם תום תקופת תוקפו באוגוסט 2012- לא יוארך יותר.
קביעה זו של הנשיאה נתמכה בידי שופטי הרוב נאור, בייניש, רובינשטיין, מלצר, חיות והנדל, ונדחתה ע"י שופטי המיעוט, ארבל, גרוניס וריבלין, אשר סברו כי יש לתת לרשויות זמן נוסף לפעול ליישום החוק.
ביטול "חוק טל" על ידי בית המשפט העליון: מה נכון יותר "צודק" או "חכם"?
עו"ד זאב ולנר טוען כי אין ספק, כי בג"צ 6298/07 אמר סוף סוף את דברו באשר לאחת הבעיות הגדולות והמכאיבות המפלגות את עם ישראל מאז יסוד המדינה. שופטי הרוב בבג"ץ הביעו את העמדה המבקרת באופן חריף את בעיית אי גיוס החרדים לצבא הגנה לישראל.
לדעתו של עו"ד ולנר, צודקים שופטי הרוב בניתוח היסודי והשורשי לכשלים שהתגלעו בחוק ואשר היו ידועים מראש עם חקיקת "חוק טל". הן בנוסחו והן בדרך ביצועו, "חוק טל" מגלה פגמים גנטיים, כפי שכינו זאת השופטים. אין ויכוח לגבי המסקנה שאין מקום להשאיר את המצב הקיים, זאת אפילו אם עולה מספר המתגייסים החרדים, זאת כשמנגד ספר דחויי הגיוס הולך וגדל לממדי אסון חברתי.
השופטים ניתחו באופן מרשים למדי הן את המחקרים השונים , הנתונים הסטטיסטיים ואף את העתירות הקודמות באותו עניין, שנדחו מנימוקים שונים ובעיקר מהסיבה הבלתי כתובה של שליפת מרעום הפצצה הפוליטית.
יש לברך את השופטים על האומץ הציבורי בפתיחת המורסה המציקה באופן בלתי נסבל לחברה הישראלית. אלא, שפתיחת המורסה, עדיין לא הביאה לריפוי המפגע, ובהשארת הפצע פתוח עלולים להיווצר מפגעים רבים אחרים, חלקם צפויים וחלקם נסתרים.
החברה החרדית, שהיא עלומה ואף מסתורית לחברה החילוניתף, היא חברה מלוכדת מאד, חברתית , כלכלית, גאוגרפית, ובעיקר מקיימת קשר של אמונה לוהטת ומנהיגות שבעקרונות הגיוס אינה במחלוקת . כוחו של קשר כזה בין חברי הקבוצה החרדית הופך אותה לחזקה ביותר.
אם נכונה הסטטיסטיקה המפורטת בפסק הדין, הרי מדובר במספר עצום של צעירים דחויי גיוס ובמספר כפול פי כמה וכמה של משפחותיהם וחבריהם לאותו רעיון. זה כוח חברתי שלא ניתן להתעלם ממנו. יש גם להדגיש במלוא הכנות, שמרביתם של צעירים אלה, משפחותיהם וחבריהם, אינם רואים עצמם משתמטים או פורעי חוק. בעיניהם ולפי אמונתם, הם הם ששומרים על עם ישראל מכוח לימוד ותפילה ועד כמה שהדבר לא נשמע לאוזניים חילוניות , הם מאמינים בכך באמת ובתמים.
קשה לתאר את האופן, שבו אמורות רשויות הצבא לגייס את חייבי הגיוס ה"חדשים" שמרגע ביטול החוק, קיימת חובה חוקית לגייסם אפילו בכוח, ואם אינם מתגייסים הם צפויים לנקיטת הליכים פליליים בהיותם נפקדים ומשתמטים כמשמעות חוק שירות בטחון ( נוסח משולב ).
עם זאת, עו"ד ולנר גורס, כי בפסק הדין יש חסר - מה חסר? מדוע בג"ץ 'רק' צודק ומהו חוט הזהב שמפריד בין עמדת הרוב לעמדת המיעוט?
עמדת המיעוט בפסק הדין נעה בין עמדתו העקרונית של השופט גרוניס לגבי שלילת התערבות ביהמ"ש העליון במעשה החקיקה לבין עמדתם של יתר שופטי המיעוט שתומכים בדעה העקרונית של דעת הרוב, אך נוטים לעכב את ההחלטה העקרונית.
הנדבך העיקרי החסר בפסיקת בית המשפט העליון בבואו לבטל חוק או לבטל סעיפי חוק, היא התוויה עקרונית וביצועית רגולרית של ה"אלטרנטיבה לחוק המתבטל ".
לכאורה, בית המשפט העליון יכול לנמק את העדר החסר ההתווייתי בפסק הדין בכך, שאין זה מתפקידו לחוקק חוקים, אלא ששני נימוקים יש לבקשה זו מבית המשפט העליון שכן להתוות ולכוון.
הנימוק הראשון והלוגי , שגם יכול היה להביא לעמדה אחידה בין שופטי העליון-
אם ביהמ"ש רואה עצמו ראוי ובעל סמכות לבטל או לשנות חוק של הרשות המחוקקת הוא אמור גם להביא התוויה לחוק או הוראות חוק מחליפות. לא חל כאן הכלל "הפה שאסר הוא הפה שהתיר" אלא "הפה שביטל הוא הפה שיתווה". מי שניתן לו כוח כה רב לבטל חוק שחוק כדין על ידי הרשות המוסמכת , בוודאי שניתן לו כוח להתוות מה יהיה החוק המחליף ; אין הדבר אומר שהכנסת כרשות נפרדת חייבת לקבל את המתווה החוקי המוצע על ידי ביהמ"ש העליון , אך וודאי שהיא תשתדל לכבדו.
אמירת "לא" בלבד, מקימה עליה את המבקרים ויש הרואים בכך רק תהליך הרסני שאינו בא לבנות .על גבי ההריסות אלא מנציח את הבעייה החברתית - ציבורית שקיימת בלאו הכי. המבקרים עלולים לראות בכך , שימוש בסמכות על ידי ביהמ"ש לצורך יצירת כוח פוליטי, ללא לקיחת אחריות לתוצאה.
הנימוק השני, הינו מתחום המשפט ההשוואתי-
בית המשפט העליון בארה"ב, המהווה דוגמא והשוואה לפסיקת בית המשפט העליון הישראלי, נוהג לקבוע הוראות ביצוע חילופיות מפורטות ברזולוציות גבוהות למדי כאשר הוא עומד בפני ביטול חקיקה במדינה מסויימת (ראו פסיקתו בנושאי הפלות), וכעקרון, המדינות בארה"ב מחוייבות לקבל ולבצע את ההחלטה האופרטיבית- ובכך ההבדל המשמעותי בין המצב הקיים כאן לזה שבארה"ב.
מאחר וככלל סמכותו של בית המשפט העליון בנושאי שפיטה אלה טרם הוסדרו בחיקוקים ספציפיים, ראוייה גם לציון עמדתו החכמה של המיעוט בפסק הדין בבג"צ 6298/07 שלפנינו ואין לדחות את עומק המחשבה בדעה זו .
לסיום:
אילו שופטי בג"צ היו רואים מתפקידם גם לנמק את פסק הדין במילוי הנדבך החסר של התוויות אופרטיביות חילופיות שיהיו גם ניתנות לביצוע , יתכן מאד שכל השופטים היו יכולים להיות בדעה אחידה או לחוות דעתם והסתייגויותיהם באופן שמחד גיסא יוכל להוות התווייה אופרטיבית ומשכנעת למחוקק ומאידך גיסא ייראה לביקורת מכיוון הציבור הדתי כויכוח לגיטימי ברמה הקונסטרוקטיבית ולא התמודדות נוספת בין כוחות פוליטיים במדינה.
לפסק הדין בעניין עו"ד רסלר ואח' נ' כנסת ישראל ואח'
למדור: חוקתי ומנהלי
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.